יום הולדת

יום הולדת של אדם הוא היום בשנה שבו התאריך זהה לתאריך הלידה של אותו אדם. ביום זה נמדד גילו בשנים שלמות. יום זה נחשב בדרך כלל ליום שמח ונחגג על ידי האדם בחברת משפחתו וחבריו. מועד ציון יום ההולדת הוא בהתאם ללוח השנה המשמש את החוגג.
לעתים מציינים גם מוסדות את יום הולדתם, בפרט במועדים עגולים, כגון עשור או יובל להקמת המוסד. בולטת בעניין זה הכנסת, המציינת מדי שנה את יום הולדתה בט"ו בשבט.
לא הכול יודעים את יום הולדתם המדויק, ויש כאלה שחודש הולדתם ואף שנת הולדתם אינם ידועים.

יש הבוחרים לעצמם תאריך נאה יותר או סמלי יותר לציון יום הולדתם. הסופר שמואל יוסף עגנון הציג לפעמים את תאריך לידתו כתשעה באב, אף שנולד בי"ח באב, כנראה כדי ליצור סמליות סביב תאריך לידתו

מנהגי יום הולדת

עריכת מסיבה, על ידי האדם החוגג או על ידי ידידיו, ובה:
מדליקים נרות על עוגה, כמספר השנים שהאדם חוגג בתוספת נר "לשנה הבאה". האדם החוגג נושף על העוגה ומכבה את הנרות תוך שהוא מביע משאלה בלבו.
מניפים את החוגג באוויר, כשהוא ישוב על כיסא, כמספר השנים שהוא חוגג בתוספת פעם אחת "לשנה הבאה".
שרים שירי יום הולדת.
הענקת מתנות לאדם החוגג.
איחול ברכות לחוגג בעל-פה או בכתב על ידי כרטיס ברכה. ברכות נפוצות: "יום הולדת שמח", "עד מאה ועשרים".
לשמחה מוגברת זוכה יום הולדת שבו השנה "עגולה" (מתחלקת ב-10 ללא שארית).
לימי הולדת אחדים בחייו של אדם משמעות מיוחדת, שניתנה להם בדת או בחוק.

ימי הולדת מיוחדים

ביהדות, גיל שלוש-עשרה לנערים וגיל שתים-עשרה לנערות הם הגיל שבו הנער נכנס בעול תורה ומצוות. בסמוך ליום הולדת זה הנער עולה לתורה וחוגג בר מצווה (והנערה חוגגת בת מצווה).

יש הנוהגים (בעקבות סיפור המובא בתלמוד) לחגוג את יום הולדת שישים, המסמל את זאת שעל האדם לא הוטל משמיים עונש כרת, אשר לפי חלק מהשיטות הוא מוות בגיל מוקדם, בטרם הגיע לגיל זה.

בחוק נקבעות זכויות שונות בהתאם לגילו של אדם, ובהן זכות ההצבעה בבחירות, הזכות להינשא, ההיתר לעשן או לשתות משקאות חריפים, זכויות שונות בדיני העבודה, דיני המסים ודיני ביטוח לאומי, ועוד. לכל הזכויות האלה, התאריך הקובע הוא יום הולדתו של האדם.